מתוך סטטוס שפורסם ב21.4.2020 ב"ימי קורונה"
הימים האלו….ימים מיוחדים בין זכרון לבין תקווה. ימים המזכירים סבל אנושי רב הביא לתקומתה של מדינה ואומה. ראיתי את האתגר להופיע בתמונה של מדים. האמינו לי שבימים אלו אני לובשת מדים. מדים של שליחות ומסירות לתלמידי מדינת ישראל מרגע שנקראתי ל"צו 8- תכנית שידורים לאומית של משרד החינוך".
האמת…לא ישנה ולא נחה כבר תקופה.
אחת התקופות היותר אינטנסיביות שחוויתי ומי שמכיר אותי יודע שאני תמיד באינטנסיביות בין פרויקטים, עבודה ולימודים. העשייה היא מסביב לשעון. כן… "אשכרה" ימים של תחושת טירונות בה אינני קמה מהכיסא מבוקר עד לילה (הכנת שיעורים בתוספת מס' מכובד של מפגשי זום) ולעיתים לפנות בוקר וכשאני קמה מהכיסא, אני מצטיידת במסכה, כפפות, מצגות ומצב רוח טוב לעשייה ברוכה.
ילדיי הפרטיים שואלים " למה אמא כל הזמן עובדת? הרי יש קורונה והרבה לא עובדים" מסבירה להם כל פעם מחדש שאימא היא מורה שהוגדרה עובדת חיונית למשק והתפקיד שלה בימים אלו הוא משמעותי ביותר והוא ללמד את תלמידי מדינת ישראל ובפרט תלמידי מגמת הנדסת מכונות- מקצוע שבחרה בגיל 14 (למרות רבים שהרימו גבה ושאלו מדוע מכונות ולא משהו אחר….).
מסקנות הפוסט להן מקווה:
1. תמיד ללכת עם הלב.
2. למי שיש בעיה כזו או אחרת עם כוח ההוראה (כוח שיש לחזק ולבסס), זכרו שעבור המורים כל יום הוא יום המורה וכן גם היום אז אין צורך בפרח או משהו. רק ב-ק-ש-ה- אם אפשר בלי דברי שנאה, בטח ובטח בימים אלו.ימי זכרון של עם שצריך להיות בכל עת ביחד.
המלצה הכי פשוטה שלי לפתרון הבעיה באם ישנה הוא פשוט. פשוט הצטרפו לכוח הוראה (אני רצינית ומבקשת שתשתפו פוסט זה באם קראתם עד כה,כוח ההוראה שצמא לאנשים איכותיים יגדל).
לאחר הצטרפותכם/ן תחוו יום מהנעלים של מורה. תשארו בנעליים, בשכר ובתנאים לפחות שנה אחת שלמה ואז…. ואז… שבו איתי על קפה בנושא ונתקדם.
ממני התלמידה והמורה של החינוך הטכנולוגי
רחלי בסון
*בתמונות מורה בצו 8 תשדירי חירום# אולפני הרצליה
הקלטות מתוך מאגר של משרד החינוך-מערכת שידורים לאומית- אביב 2020שידורים מתוך מגמת הנדסת מכונות:
הקלטות מתוך מאגר של משרד החינוך-מערכת שידורים לאומית- אביב 2020שידורים מתוך מגמת הנדסת מכונות:
לחיפוש נושאים נוספים הכנסו לפורטל עובדי הוראה מרחב פדגוגי
